בישול ואימון - טרנספורמציה בין עולמות את ליבו שלו הוא הניח על הצלחת

את ג'ו שמש פגשתי באליפות ישראל לאפייה. הוא היה קונדיטור צעיר שעבד בעסק של אביו בנתניה. עבודה קשה, שגרתית ושוחקת שמתחילה בשעות הקטנות של הלילה כדי שמאפי הבוקר יהיו מוכנים בזמן עבור הלקוחות הרגילים.

זמן קצר, לפני התחרות, חלה אביו של ג'ו ונפטר, משאיר את העסק על הכתפיים הצעירות ששחו מעבודה קשה, מדאגות ובעיקר, מצער. לוויה ושבעה וטרדות העסק והשאלה הגדולה, מה יהיה על התחרות…. ובלבו של ג'ו גמלה ההחלטה, להשתתף בתחרות מתוך רצון עז, לעשות משהו גדול לזכר אביו. 

ביום התחרות, הכין ג'ו מנה משלו, יצירה יחודית, של בצק שמרים, בצורת דג, עוטף בתוכו נתח סלמון, על עלה של תרד טורקי. לצד הדג, צלפים, לימון כבוש ואריסה בחריפות עדינה ממש. ג'ו הגיש לחבר השופטים המכובד, את בית אביו יליד טריפולי. את ליבו שלו הוא הניח על הצלחת, במעטפת בצק מושלם, רך ומנחם. וכמה רוך וחמלה ועדינות וחוכמה במנה אחת. וכמה גאווה עם זכייתו במקום הראשון בתחרות. 

ג'ו בחר לאסוף את הכוחות שטלטלו אותו ולהשתמש בהם להגשים חלום ולעשות משהו שהוא גדול ממנו עצמו. למען זכרו של אביו. 

הרבה זמן לא התרגשתי מאוכל מדויק כל כך. אוכל שהגיע אל פי, הרבה לפני ששמעתי את הסיפור. ג'ו לימד אותי שיעור. על בישול ואפיה ועל מסירות ועל כוחה של ההתכוונות.